מגדיר הפרחים של פרופסור פצפונטבע | מירי לשם-פלאי

“יש לי שתי בשורות בשבילך.
הבשורה הקשה: לא תתקיים הרמוניה בבית שלכם. אני מצטער. תמיד יהיו כל מיני אי הסכמות וניגודים ולפעמים צעקות וויכוחים.
הבשורה הטובה: כשתפסיקו לשאוף להרמוניה, יהפכו המאבקים המתישים למפגשים. כן, ממש כך.

מפגשים לא פשוטים, אבל מלאי חיוניות ועתירי רגשות בשלל גוונים, עם האנשים הלא פשוטים שמנסים לפרוח יחד בבית הזה שבו כולכם גרים.”

מאבקי הכוחות בין ילדים להורים הם אולי מקור התסכול וההתשה הגדול ביותר בחיי המשפחה. בגללם אנחנו רוצים לפעמים לתלות על דלת הבית את השלט “כאן גרים לא בכיף”.

הפתרון המסורתי למאבקי הכוחות הללו הוא הגברת הסמכות ההורית והצבת גבולות לילדינו.

המוטיבציה לכתיבת ספרו השני של שי אור, בלי גבולות, התגבשה לנוכח מפגשי עבודה עם הורים לאורך 15 שנים, הורים שמנסים שוב ושוב את הגישה המסורתית וכך גם כואבים את ההתרחקות מילדיהם, גם מתמלאים ברגשות אשמה כש”נכשלים” בהצבת הגבולות וגם נבהלים, במקרים שבהם הצבת הגבול הצליחה אבל שמחת החיים וניצוץ היחודיות של ילדם נחלש. הספר נכתב כדי לפתוח דרך חדשה לכל אותם הורים, שכבר מרגישים שהגישה המסורתית “חורקת”. הורים שמסכימים להעמיד בשאלה את אחת מהפרות הקדושות ביותר בעולמנו.

פרי עטו של שי אור.