כישופים ומכשפוטובות

הספר "כישופים ומכשפוטובות" מזמין את המכשפות כולן לצאת מהיער, מהאפלה, מממלכת המסתורין, ולתרבות חדשה וחזקה שכבר יכולה להכיל אותן. הוא מעורר את העוצמה הרדומה הזו באשה שכבר יודעת, באשה שעדיין פוחדת, וגם בזו ששכחה לגמרי. כישוף מתחולל כשאנחנו מסכימות לתת ביטוי לכוחות הריפוי שגלומים בנו לטובתנו, לטובת יקירינו ולטובת האנושות כולה.

כישוף אינו קללה ומכשפה אינה אשה זקנה ומכוערת שיושבת במאורה אפלה ביער וזוממת לפגוע בנו. ישנן הרבה נשים חופשיות: מנהלות הבכירות, מְרַפאות, נשות חזון, מנהיגות, אמניות ואמהות חדשות, אשר כבר יצאו, מהסמטאות החשוכות שבהן הסתתרו אלפי שנים. הן כבר לא רק מתחזקות את הבית ומטפלות בילדים של בעליהן. אבל את המכשפה השארנו ביער, בחושך. כשנזקקנו לה פסענו בשביל הסודי לביתה, קיבלנו ממנה את השיקוי, חזרנו הביתה והשארנו אותה שם, עם ינשוף או חתול, בלי ילדים, בלי גברים, מנודה ובודדה.

כוחות הכישוף מסתתרים בתוכנו. יש נשים בעלות עוצמה מוחלטת של המכשפה, והן כמו רומזות: "עוד לא, אסור שיידעו כמה אני חזקה". יש כאלו שבמבטן רואים את השכחה, אשר לימדו את עצמן שהן חלשות, נזקקות ומוגבלות. ויש כאלו שבתוך־תוכן כבר הסכימו, ועיניהן נפקחות בהשתאות, על שפתיהן עולה חיוך נדיב, והשאלה האם מותר להן להכיר בהשפעה העצומה שיש להן בעולם?

לא סתם לימדו אותנו שכישוף הוא קללה ושמכשפה היא רעה. אלפי שנים איימה המכשפה על התרבות הגברית השכלתנית: פחדו ממנה כי אי אפשר היה להסביר את כוחותיה או לשלוט בהם, ובמיוחד משום שלא נזקקה לגבר. ואשה שיכולה לבד לא רק לא השתלבה, אלא ממש שמטה את הקרקע שמתחת לתרבות המבוססת כולה על הזדקקות האשה לגבר שיגן עליה ויפרנס אותה. מרוב פחד גם חשבו שאם מכשפה אינה זקוקה לגבר, היא גם שונאת אותו ומבקשת לפגוע בו.

מכשפה באמת יכולה להסתדר לבד. היא אינה זקוקה לגבר שיגן עליה ולילדים שיצדיקו את קיומה, אבל היא יכולה לבחור בכך. ומובן שהיא זקוקה לקרבה, לבית, לחיים בתוך קהילה ולאור השמש, כמו כל אשה בריאה וחופשייה בעולם.

פרי עטה של אורית פיול אור.