מיחזור פסולת: מה אפשר לעשות עם כל הזבל הזה?

בישראל נטמנים כל שנה 6 מיליוני טונות של זבל אורגני ופסולת ביתית. אז מה הבעיות המרכזיות במיחזור פסולת? למה האריזה היא אויב מספר אחת ואיך מפחיתים את כל הזבל הזה?

עובדות על מיחזור פסולת בישראל

השנה היא 2013, כבשנו את החלל, את מקורות המים ואת המחצבים השונים. אנחנו בהחלט חברה מפותחת ובאמתחתינו הישגים רבים ומרשימים. אבל, עדיין אנחנו היצורים היחידים בכדור הארץ שמשאירים אחרינו פסולת. בטבע אין זבל בכלל

האמת היא שהנתונים כואבים – רק בישראל נטמנים כל שנה כ-6,000,000 (כן זה 6 מיליונים) טונות של זבל אורגני ופסולת ביתית. תוסיפו על זה פסולת תעשייתית ופסולת בנין ותכפילו בכל מדינות העולם. הכמויות הן אדירות, המספרים קשים והאשפה לא הולכת להעלם, היא כאן להשאר ולהערם ולהערם. הבעיה מתחילה כאשר לוקחים לנו את האשפה כל בוקר, מפנים אותה הרחק הרחק, שלא נראה ולא נריח ולא נחשוב לקחת עליה אחריות. כולנו מייצרים זבל על בסיס יומיומי, ללא שום בקרה או מחשבה על ההשלכות ההרסניות שיש לכל שקית שאנו זורקים. ובואו נודה בזה- נוח לנו ככה. אולי הגיעה העת לפרוס את הקלפים על השולחן-

 

מה קורה עם כל הזבל הזה?

החומרים הרעילים המשתחררים מהפסולת גורמים לזיהום קרקע ומי התהום חמור והינם מפגע תברואתי לאדם ולבעלי חיים. שטחי אדמה גדולים שנגזלים לטובת הטמנה מפחיתים את ערך הקרקעות הסמוכות ומייצרים מפגעי ריח ונוף. הקרקע בה מטמינים הופכת לחסרת ערך לחלוטין- מבחינת נדל"ן, גידולים או מערכות חיים טבעיות. השינוע, אחחח, השינוע. הזבל עושה קילומטרים רבים במשאיות ברחבי הארץ ולפעמים אפילו חוצה יבשות במטוסים ואוניות. את היטלי ההטמנה הגדלים משנה לשנה, משלמים כמובן האזרחים. ולקינוח- גזי החממה אשר מגבירים את אפקט החממה (שגורם להתחממות הגלובלית שאנו חווים על בשרינו כל קיץ, וגם כל חורף) גזים אלה מתהווים בכמות ניכרת במטמנות.

למעשה זבל אורגני שלא מאפשרים לו להתכלות ולהתפרק לאדמה באופן טבעי, תוסס בין כל הפלסטיקים וגורמת לגזים רעילים ביותר להשתחרר לאוויר. פחיות, פלסטיקים, ניילונים, חיתולים ועוד חברים יתפרקו בתהליך ארוך ומייגע של כ-500 שנים. הבת של הבת של הבת של הבן של הבת שלי אולי יזכו לראות את הבקבוק ממנו שתיתי בצעירותי. יש גם את החבר'ה הממש רעים כמו קלקר, זכוכיות וסוללות שיישארו כאן כמעט לנצח, לתפארת כל הדורות הבאים.

 

 

פסולת אורגני מה הסיפור שלך?

כאן המקום לתת כבוד לפסולת האורגנית, המהווה 40% מהאשפה שלנו, ויכולה בקלות-שאין-לתאר להיעלם חזרה לאדמה ואף לדשן אותה. להתפרק, להתכלות, להתקמפסט- תקראו לזה איך שתרצו אבל זה תהליך שאנו כאנושות מוכרחים לקחת עליו אחריות! יש לנו הזדמנות לצמצם משמעותית את נפח הפסולת ואת גזי החממה והסכנות התברואתיות.

"פסולת מתכלה, כגון מזון ומי שופכין, נעלמת באופן טבעי על ידי חמצן או ללא אוויר, באמצעות פירוק על ידי מיקרואורגניזמים. אם חיסול הפסולת המתכלה אינו מבוקר, עלולות להיווצר מספר בעיות נרחבות הכוללת שחרור גזי חממה ולהשפיע על בריאות האדם באמצעות חיזוק הפתוגן." מתוך ויקיפדיה

אויבת הסביבה: האריזה

אם נפרק לגורמים את בעיית הפסולת נגלה כי האויבת המרכזית שלנו היא האריזה. לכאורה דמות שולית, אך אם תסתכלו על הפח שלכם תגלו שרובו מלא בה. כל דבר הכי הכי קטן שאנו קונים מגיע ארוז ואחכ כמובן מוכנס לשקית- המשת"פית הצמודה של גברת אריזה שעושה לא פחות צרות ממנה. קשה לקלוט את כמות השקיות הנצרכות ביום ואת הנזק שהן מביאות איתן. כיון שהן רכות בע"ח אוכלים אותן ונחנקים, כיון שהן קלות הן עפות ונתפסות בצמרות, נאספות בצידי דרכים ומתערבלות לשטחי פסולת עצומים באוקינוסים.

תאמינו או לא, באוקיינוס השקט יש שטח פסולת שגודלו כפול משטחה של טקסס

בעיה גדולה נוספת היא אי-ההפרדה. נכון שלאחרונה נושבות רוחות של שינוי וכל יום רואים מתקן הפרדה חדש ברחובות אבל עדיין אנחנו רחוקים מפתרון כולל שימנע מפסולת להקבר במטמנות. בשבדיה לדוגמא, מערך המיחזור כל-כך יעיל כך שרק 4% מהפסולת מגיע למטמנות. לשם השוואה, בארה"ב יותר מ50% מהפסולת מגיע למזבלות. המיחזור מעלה שאלות לא מעטות על מהות תרומתו לסביבה, כיון שמצריך הרבה אנרגיה והרבה שינוע אבל  אם נסתכל על התמונה הרחבה יותר, נראה כי המיחזור טומן בחובו אפשרויות חדשות של תועלת לסביבה כגון הפקת אנגיה מפסולת, מציאת חומרים חלופיים לתוצרי נפט ועוד. זה אולי נשמע עתידני אבל זה כבר קורה!  ועם זאת, אין ספק שעלינו לשאוף להפחית מראש את כמות הפסולת ולא להסתמך על פתרונות קצה עתירי אנרגיה.

 

מיחזור פסולת – איך מפחיתים את כמות הפסולת שלנו?

ובכן איך עושים זאת? איך מפחיתים מראש את כמות הפסולת? הפתרון מתחיל מפחות קניות, זה יעשה טוב גם לכיס שלכם : ) וגם לכם. וגם לסביבה. למה? כי פחות קניות=פחות ייצור=פחות אריזות=פחות שינוע=פחות פסולת=פחות זיהום=איכות חיים. כן, איכות חיים. רובנו הורגלנו בעשורים האחרונים כי כמה שנצרוך יותר, נהנה יותר אך זוהי אשליה רגעית. האמת היא שאנו משלמים בבריאותינו ובבריאות ילדינו על תרבות הצריכה חסרת המעצורים שמתהווה כאן מתחילת שנות ה90, כחלק מה"התפתחות" ומההתרחקות מעצמינו ומרגשותינו האוטנתיים. ובכל זאת כולנו צורכים וכולנו צרכנים בצורה כזו או אחרת. ה"טריק" הוא להיות צרכן אחראי – לקנות מוצרים איכותיים, כאלה שישארו לשנים רבות, מוצרים שיוצרו בתהליכים שמתחשבים בסביבה ובחברה, ואם אפשר שיהיו תוצרת הארץ, או לכל הפחות ממדינות קרובות. בבקשה, חישבו רב פעמי, רב שימושי, מקומי וכמה שפחות עטוף בגברת מגונדרת (האריזה).  אולי אפילו תגלו שפחות הוצאות יאפשרו לכם לקצץ פה ושם שעות עבודה ו…. איכות חיים כבר אמרנו?

אז אחרי שהפחתנו בקניות וקנינו מוצרים אקולוגיים אשר אותם נשאנו בשקית בד*, נשמור עליהם! כן, נשתמש ביעילות ובחכמה ונאחסן כהלכה. ואם וכאשר המוצר יתקלקל (טפו טפו חמסה חמסה חמסה) נתקן אותו. אם אינו ניתן לתיקון (ואיז מיר כיבינימט), נחפש לו שימוש אחר/חוזר. יצירתיות כאן היא המפתח:

כשנגיע לרגע המר, בו אבד על המוצר הקלח, אף מכר או חבר או אנונימי מאתר אגורה לא יכול למצוא בו שימוש ראוי, וגם המחסן שלנו לא רוצה בו, אז נזרוק אותו. למיחזור, כמובן. לסיכום , המשוואה היא פשוטה- ככל שנצרוך פחות נזהם פחות. ככל שנצרוך פחות נבין שאנחנו לא צריכם הרבה. ושמוכרים לנו זבל.

למגוון פחים למחזור ביתי בואו לבקר באתר אקוסטור >